אודות

מאז ומתמיד נמשכתי לסיפורים שאנשים מספרים על עצמם…

זוכרת את עצמי ילדה בת שש או שבע, עם נמשים על הפנים וקוקו גבוה, יושבת ומקשיבה לסיפורים של אמא… על ילדותה, על משפחתה, על חייה.

מקשיבה ו… בעיני רוחי מדמיינת אותם מתרחשים, יוצרת תמונות, משרטטת דמויות.
מקשיבה ו… שואלת את עצמי שאלות, מנסה להבין למה ואיך, חוקרת את ה"פסיכולוגיה" של הדמויות בסיפורים מבלי להבין בכלל פסיכולוגיה מהי…

לא תמיד היו לי תשובות לכל השאלות, ובוודאי שלא פתרונות, אבל הבנתי שביכולת שלי להקשיב – אני גורמת ל"מספר" להרגיש טוב יותר עם עצמו. וזה גרם לי להרגיש טוב… הייתי מן "ילדה – אמא" ו"משכתי" ילדים ומבוגרים לספר לי את סיפוריהם… לא יודעת להסביר איך, אך זה פשוט קרה…

מאז ומתמיד כתבתי…
בבית הספר המורים נהגו לקרוא את החיבורים שלי מול כל הכיתה (למבוכתי יש לומר…), וכולם ידעו שאם צריך לכתוב משהו, פונים אל סיגל.

כך כתבתי את כל הטקסים והנאומים, את ספרי המחזור של היסודי והתיכון (לא הייתי מעיזה היום להראות אותם…), את הברכות המשפחתיות (עד היום…) ואפילו מכתבים עבור סבא וסבתא, שיועדו לדודים ולדודות מעבר לים…

לפני כ-15 שנים מצאתי את עצמי בפרשת דרכים. לאחר שנים רבות של עבודה במערכת החינוך, כמורה וכמנחת מורים, חשתי שאני זקוקה לשינוי, שאני רוצה ליצור "משהו משלי".

במשך מספר חודשים שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות. לא היו לי תשובות… ידעתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים, אבל מעבר לזה לא היה לי שום כיוון.

ואז שאלתי את עצמי מה אני יודעת לעשות.
"אני יודעת לכתוב", עניתי לעצמי, "אבל מה עושים עם זה?"

באותה שנה, חגג שמואל חמי יום הולדת 70. בהבזק של רגע הצעתי להפיק ערב בנוסח “חיים שכאלה” ובלי לחשוב יותר מדי על איך וכיצד, לקחתי על עצמי את מלאכת ההפקה. התחלתי לנדוד בארץ בעקבות קרובים ובני משפחה, ושוב מצאתי את עצמי…

מקשיבה.
שואלת.
צמאה לדעת,
להבין.
את הסיפור ואת הסיפורים שמאחורי הסיפורים.

הייתי מוקסמת מהגילויים, מהחוויה האישית שעברתי בכל מפגש, מעולמם של אנשים אחרים. מהחומרים שאספתי הפקתי ב’עבודת יד’ אלבום מיוחד, עשיר במידע ובתמונות. בערב חגיגי שערכנו חמי סיפר את סיפורו המלא ליקיריו, בפעם הראשונה בחייו.

הם זכו לגלות את יקירם כפי שלא הכירו,
הוא זכה בים של אהבה ובעיקר ב… הכרה.

בסיומו של אותו הערב, ידעתי שמצאתי את התשובה. השאלה מה אני רוצה לעשות התחלפה ב "איך מוציאים את זה לפועל?"
באותו הלילה לא עצמתי עין… "אבא, אני רוצה שנתחיל לכתוב את הסיפור שלך", אמרתי לאבי בשיחת טלפון ביום המחרת.

"אני מוכן", השיב בנימה האופיינית לו לאחר כמה שניות של שתיקה.
הסכמתו הפתיעה אותי. כל משפטי השכנוע שהכנתי בראשי היו מיותרים, אבא מצדו – כאילו חיכה להזמנה…

"האמת היא שחשבתי על זה כבר מזמן", אמר, "אבל הייתי בטוח שזה לא יעניין אף אחד"…
עד מהרה גילינו שנינו עד כמה לא ידענו…

זה היה תחילתו של המסע הפרטי שלי עם אבי. לומר את האמת, לא הייתה לי תכנית ברורה, לא הבנתי לאיזה עולם אני עומדת להיכנס, לא תכננתי מתי נסיים ולאן אנו רוצים להגיע. סמכתי על יכולותיי לשאול את השאלות הנכונות והרי לכתוב אני יודעת…

וכך גיליתי את אבא שלי… בגיל 30 פלוס, כאמא לילדים – גיליתי לראשונה בחיי שאבא ומשפחתו – סבי וסבתי האהובה והדודים שלי – עברו מסע מטלטל בימי מלחמת העולם השנייה, מסע של בריחה, עד לעומק סיביר הקרה.

גיליתי שאבא שלי, מסתיר "צלקת" גדולה בלבו, מימים קשים של סכנה קיומית של ממש – מבלי שאנחנו, ארבע בנותיו – נדע דבר וחצי דבר על שעבר.

הגילוי הזה השאיר אותי המומה (הרי בסך הכל רציתי "ספר לדוגמה"…). אפילו כועסת… "אבא, איך לא סיפרת לנו אף פעם?" שאלתי אותו שוב ושוב. "ואיך זה שלא חשבת לשאול?" הפניתי גם שאלות אל עצמי.

בשבועות הראשונים הסיפור של אבא הפך לסיפור שלי…
חלמתי בלילות שאני ילדה המשחקת אתו בחצר ביתו, בנוף המעיין והתרנגולות המסתובבות חופשיות, חלמתי שאני נוסעת לצדו ברכבות המתרחקות מן החזית, חלמתי שאני מסתתרת אתו בצדי הכביש ומכסה בידיי את ראשי עד שקולות המטוסים המפגיזים מן האוויר יידמו.

חלמתי… וכתבתי… והספר הראשון שלי נולד… (יחד עם הזכות להכיר את אבא שלי…).
כמעט 14 שנים חלפו… מאז ועד היום, ליוויתי ואני ממשיכה ללוות עשרות אנשים פרטיים ומשפחות, כמו גם חברות וארגונים במסעם המרתק בעקבות סיפור חייהם.

ובאופן לא מקרי, אני מוצאת את עצמי משלבת את שתי ה"אהבות" שגיליתי עוד בימי ילדותי, אהבתי לאנשים וסקרנותי להקשיב וללמוד את שבנפשם, ואהבתי למילה הכתובה, לעוצמתה ולמשמעויותיה.

לכן מבחינתי העשייה שלי היא "הגשמת חלום". כל מפגש עם אדם שאני לומדת להכיר או כל ספר חדש שרואה אור – הוא בבחינת התרגשות והתרוממות רוח עבורי. ממש כאילו היה זה הספר הראשון…

במקביל למסעות של לקוחותיי, עברתי מסע משל עצמי בשנים האלה… למדתי אימון והתפתחות אישית, נחשפתי לעולמות חדשים של ידע ורוח ודייקתי לעצמי את חזוני ואת מטרותיי. מספר לספר הבנתי יותר ויותר את משמעות וחשיבות הביטוי "דע מאין באת ואנה אתה הולך". התעמקתי בתהליך שעובר אדם הבוחר להוציא לאור את סיפורו והבנתי את כוחו בהעצמה אישית ובהכרה של האדם במי שהוא, בייחודו, בקולו שלו.

מרגישה מאוהבת…

מאוהבת במה שאני עושה, נרגשת מה"פסיפסים" שאני יוצרת עבור לקוחותיי, וברת מזל על הזכות להכיר מגוון כה רחב של בני אדם, סיפורים, תפישות עולם, מחשבות, תחושות ועוד.

מזמינה אתכם להכיר מקרוב את העולם המופלא של סיפורי החיים,

ו… ולהתאהב!

סיגל זיו – ביוגרפיות וספרי השראה