הוא יושב בשורה הראשונה, נרגש.
הלב מחסיר פעימה כשהוא ממתין שאזמין אותו לבמה.
כל כך הרבה קרובים וחברים הגיעו לכבודי, הוא מהרהר,
להקשיב לסיפוריי, לצחוק אתי, להעלות זיכרונות מאי שם,
פשוט להיות עבורי ברגעים נדירים שכאלה...
איזו תחושה נפלאה...
אני מספרת עליו ועל "מעלליו",
מנסה לגעת בתחומים המדוברים פחות,
דווקא בסיפורים ה"קטנים" של חיי היום יום,
שמכניסים "מלח ופלפל" לימים, למפגשים האנושיים,
שמעניקים צבע וחיות לסיפורים הגדולים,
שלא לומר הרואיים.
ידיו רועדות כשהוא עולה לבמה,
עשרות זוגות עיניים נשואות אליו באהבה,
בחיוכו הטוב הוא מוקיר לכולם תודה...
"יהיה לי יותר קל אם אתחיל בסיפור", הוא אומר,
ומרגע זה ואילך הוא יכול להפליג ולספר...
ובסיומו של אותו הערב
איש אינו רוצה לעזוב.
הם יושבים שם סביבו,
ולגמרי בספונטניות מדברים ביקרו...
מעלים זיכרונות, חוויות,
מספרים היכן פגש אותם הסיפור האישי שלו.
והוא... ב"עננים",
מחובק.
מוערך.
אהוב.
ומלא בכוחות להמשך המסע...
זהו סיפורו של ערב "חיים שכאלה" לכבוד השקת ספר ביוגרפיה.
ערב אחד,
שנתפר בדיוק למידותיו,
של איש יחיד ומיוחד...
איזה מפגש נתפור במיוחד עבורך?
לכבוד השקת ספר, יום הולדת, אירוע משפחתי או סתם כך כדי לספר את סיפורך...
