ספר, ממש כמו ילד, יוצא לאוויר העולם אחרי חודשי היריון מרגשים. בתוך הבטן (או אולי בתוך הלב) צומח לו ה-

"אני חושבת שאת תוציאי ממני יותר ממה שאני יודעת שקיים בתוכי", אמרה לי לילך. לילך היא אשת קריירה מצליחה, בראשית

לא, לא גדלתי במשפחה חד הורית, ואבי היה שותף מלא בחיי מיום לידתי. כילדה, הוא היה עבורי בעיקר אבא חרוץ

…כשהיו בנותיי האהובות ילדות צעירות, שאלו לעיתים, מה זה המספר שעל היד שלי. איני זוכרת מה עניתי להן, בוודאי מצאתי

עשרות שנים הוא מסתובב עם הסיפור הזה בבטן… מלקה את עצמו במילים, מתבייש, שומר על שתיקה… עשרות שונים הוא "משקה

הוא נושק ל-100, גבר חסון, זקוף וחזק. דיבורו קולח, שפתו רהוטה, למרות שהוא חוזר שוב ושוב על המשפט: "מעולם לא

השמש תשקע בקרוב והערב ירד, נושא עמו רוחות של זיכרונות, של געגועים, של סיפורים אשר גם ממרחק של למעלה משבעה

מה היה שם ביניכם, אני שואלת, מה חיבר אתכם אחד לשני? הוא: "אף פעם לא חשבתי על זה"… היא מתבוננת

כילדה קטנה, אהבתי להקשיב לסיפורים של סבא צבי, אותם סיפר לי תמיד כשחיוך על פניו, כשחקן הקורא בפניי פרק מספר