ד"ר סמי ירון, רופא נשים, החל את דרכו לאחר שחווה על בשרו אירוע דרמטי אשר הותיר בו חותם עמוק. לאחר אותו אירוע, בו כמעט איבד את אביו, הבין כי יש לו ייעוד, שליחות, חזון.
שבועת הרופאים העברית, עוד בטרם הוגדרה, הייתה שבועתו שלו, חלק ממהותו. ד"ר ירון ראה מולו בני אדם ולא "פציינטים" או "חולים".
הוא הבין כי מאחורי המילים שהם מבטאים מסתתר עולם גדוש ברגשות, חששות, ספקות, סימני שאלה, הבין כי הדרך אל בריאותם מתחילה במקום בו הם יוכלו לחוש בטוחים, בו יוכלו לתת אמון.
ד"ר ירון אהב בני אדם.
מדי יום יצא לעבודתו בתחושת חדווה, בידיעה שהוא חי ונושם את שבועתו שלו.
ד"ר ירון אהב את החיים. הוא גמע את טעמם בשקיקה.
בספר שבכתיבתו עסק בשקדנות מספר שנים, מגולל ד"ר ירון את סיפורו מאז היה ילד צעיר בבגדד, דרך תחנות משמעותיות בחייו: התבגרות ופעילות ציונית מחתרתית, לימודי רפואה ובריחה חפוזה מעירק, תלאות הקליטה בארץ וסיום הלימודים, רופא פנימי ובהמשך התמחות ברפואת נשים, תחום שפתח בפניו צוהר את עולמן של נשים, זוגות, נערות במצוקה, תושבי ארצות ערב ועוד, מגוון תחביבים ועיסוקים ושפע תחומי עניין, קבלת תואר "עמית כבוד" מטעם המרכז הרפואי "שיבא" ועוד.