הספר שיהיה עבורי תמיד "הספר"…
סיפורו של אבא שלי, הספר הראשון שכתבתי…
"כשאתה מתבונן באלבום התמונות הישן, מביטים אליך דמויות, נופים, חפצים ומקומות, אל חלקם נקשרת יותר, חלקם נעמו לך פחות. התמונות, יש בהן כדי לקחת אותך למסע ארוך, להביאך למקומות שבוודאי חשבת כי שכחת, לעורר בך געגועים.
והמילים… יש בהן כדי לגעת, כדי להרעיד, כדי לרגש.
בחודשים האחרונים יצאתי ל"מסע" ארוך ומרגש. הגעתי אל מחוזות ילדות רחוקים, פגשתי קרובים ויקירים, התהלכתי בשבילים מוכרים. את כל המראות שחלפו למולי ניסיתי לתרגם למילים, להביע את מלוא עוצמתם, לאפשר למתבונן מן הצד להיות חלק מאותו המראה, לחוש את מהותו.
לא היה לי קל. התרגשתי, התגעגעתי, כאבתי, שמחתי, חשבתי, התלבטתי.
ניסיתי לבחון את שראיתי מתוך הערכה, מתוך כבוד, מתוך ידיעה כי את שחלף לא ניתן להשיב.
"היום אני מרגיש גאה על העבר, שמח על ההישגים אליהם הגעתי בחיי.
מאז ומתמיד הערכתי את הוריי, היום אני חש קרוב עוד יותר אליהם, מבין עוד יותר את המשמעות הרבה שלהם בחיי. למרות שהם אינם עמדי, הרי שאורם דולק בקרבי, ובוודאי עוד יאיר בלב בנותיי ונכדיי.
הסיפור שלי הוא סיפור של תקווה. של מלחמות קיום אישיות, של התמדה בלתי מתפשרת למען המטרה. שזורים בו שמחה, עצב, געגועים, בולט בו בעיקר רצון עז לחיות.
את הסיפור שלי אני מבקש להקדיש באהבה לשושנה, לבנותיי, לנכדיי ולכל צאצאי צדוק ופרידה זילברמן, לזכרם ולזכרה של אחותי רעיה. זאת, למען ידעו את העבר, יעריכו את תמורות הזמן ויכירו בחשיבותה של המשפחה כנהר הכוח של החיים".